האם "נתינה" היא תירוץ לפחד?

למה אנחנו חוזרים על אותן טעויות במערכות יחסים?

כמה פעמים מצאתם את עצמכם חוזרים על אותם דפוסים בזוגיות,
גם כשאתם יודעים שהם לא משרתים אתכם?
זה נפוץ במיוחד בפרק ב', כשאנחנו מביאים איתנו מטען שלם מהעבר. בואו נדבר רגע על דפוס אחד כזה, שמטעה רבים ה"נתינה" האינסופית.

כשקשה להגיד "לא" הופך ל"סיפור מורשת של נתינה"

כולנו בעד נתינה. זו תכונה נפלאה, חיונית לקשר.
וכמו כל דבר בחיים, האיזון הוא המפתח.
האם אי פעם עצרתם לשאול את עצמכם:
כמה פעמים אתם אומרים "כן" לאחרים,
וכמה פעמים אתם אומרים "לא" – או אפילו "כן" – לעצמכם?

רבים מאיתנו, גברים ונשים כאחד,
חווים קושי להציב גבולות ולהיות אסרטיביים ביחסים אישיים.
מאחורי הדפוס של ריצוי ונתינת יתר מסתתר בדרך כלל פחד עמוק
שלא יאהבו אותנו.
הפרשנות שאנחנו נותנים היא שאם נגיד "לא" בתחילת מערכת יחסים,
הצד השני יתאכזב, יכעס, או אפילו יינטשו אותנו.

הפחד מנטישה גורם לנו לפעול כך שיהיו מרוצים מאיתנו.
שלא נאכזב אף אחד ופרדוקסלית  דווקא הדפוס הזה , במקרה הטוב מונע מאיתנו יצירת קשר זוגי טוב ובמקרה הרע, מכניס אותנו למערכות יחסים רעילות.

מה המחיר של דפוס התנהגות מרצה בזוגיות?
לעיתים אנחנו קוראים לזה "לזרום" (לא ממש חשוב לי?)
המחיר שאנחנו משלמים על הדפוס הזה הוא גבוה:

• אנחנו מוותרים על עצמנו ועל הרצונות שלנו באינספור מובנים.
• יוצאים מגדרנו עבור האחר/ת  מתנדבים לכל דבר, גם כשזה לא ממש מתחשק לנו או לא מסתדר לנו.
• הרצונות שלנו עוברים אוטומטית לסוף התור.
• מרוב שאנחנו לא מורגלים לתת מקום לרצונות שלנו –
  שאנחנו פשוט  כבר לא יודעים מה הם. 

רבים מאיתנו מגיעים לפרק ב' אחרי שנים שהיינו עסוקים בלהשתיק את הרצונות שלנו.
כי רצינו "שקט תעשייתי"
כי חשבנו ש"רצונות של אחרים חשובים יותר"
מה הפלא שפתאום מרגישים ריקנות עצומה?
מה באמת עשינו עבור עצמנו, חוץ מלתחזק סיפור מרגש של נתינה ואכפתיות חיצונית כל השנים?

קשה מאוד לצאת מהמעגל הזה.
"ככה אני".
על מנת לצאת מדפוס הריצוי, יש  לנהל מאבק של ממש עם התת-מודע. אנחנו לא מכירים מצב אחר אצלנו.
שינוי התנהגותי הוא בגדר "איום" עבורו.
המפתח הוא קודם כל בהבנה – שזה לא עובד לנו ככה.
שההתנהלות עד היום – יצרה לנו מערכות יחסים שפוגעות בנו.

אבל איך משנים דפוסים המושרשים בנו עמוק כל כך?

זיהוי התסמינים: שימו לב מתי אתם אומרים "כן" אוטומטי,
למרות שהבטן מתכווצת או שאתם מרגישים תסכול.
מתי אתם מתנדבים לדברים שלא מתאימים לכם? מתי אתם מוותרים על הרצונות שלכם מבלי לחשוב פעמיים?

הצבת גבולות בריאים (התחילו בקטן!)
אל תנסו לקפוץ ישר מהקצה של ריצוי מוחלט לגבולות נוקשים. התחילו בקטן,

הפסקת עשר שניות" לפני שאתם עונים "כן" אוטומטי לבקשה כלשהי, עצרו לעשר שניות. שאלו את עצמכם: "האם אני באמת רוצה/יכול/ה לעשות את זה? איך זה ירגיש לי? מה המחיר שאשלם?"

תרגול "לא" קטן התחילו לומר "לא" לדברים קטנים ופחות מחייבים. לדוגמה, לבקשה לא חשובה במיוחד מחבר, או להזמנה שלא מתאימה לכם.

אני אחזור אליך עם תשובה"  דרך מצוינת להרוויח זמן לחשיבה היא לא להתחייב במקום. אמרו: "תנו לי לבדוק את היומן/לחשוב על זה ואחזור אליך/אליך". זה לגיטימי ומאפשר לכם קבלת החלטה מושכלת ולא מתוך לחץ.

שינוי פרספקטיבה: נתינה אמיתית מול ריצוי

נתינה ממקום של שפע מול נתינה מתוך חוסר
נתינה בריאה באה ממקום של בחירה ושפע פנימי.
ריצוי, לעומת זאת, מגיע ממקום של חוסר ופחד – מתוך ניסיון לקנות אהבה או להימנע מדחייה.
למדו להבחין בין השניים.
כשאתם נותנים מתוך ריצוי, אתם צוברים כעס פנימי ותחושת ניצול.

הבנה ש"לא" הוא גם נתינה
לעיתים קרובות, הצבת גבולות היא דווקא נתינה גדולה יותר – גם לעצמנו וגם לצד השני.
כשאתם מציבים גבול, אתם מכבדים את עצמכם, וגם מלמדים את הצד השני לכבד אתכם.
אתם בונים קשר אותנטי יותר, שמבוסס על אמת ולא על פחד.

השינוי אינו קל ולוקח זמן,
אך הוא הכרחי לבניית חיים מלאים וזוגיות בריאה.
אתם ראויים לאהבה ולקשר שבו אתם נראים, נשמעים, ומקובלים
בדיוק כפי שאתם – עם הגבולות, הרצונות והצרכים הייחודיים שלכם.

תחשבו רגע, מה היה קורה לזוגיות שלכם
אם הייתם מצליחים להתנהג בה
כמו שאתם מתנהלים במקומות שאתם מרגישים בטוחים בהם,
בעבודה?
עם הילדים?