נמשכים לאדם – או לאידיאל?

נשים וגברים נוטים לפתח אידיאל

הפילטרים… המשקפיים שהם מתבוננים דרכם מעצבים דמות.

לא אדם אלא אידיאל של הגבר המושלם, או האישה המושלמת.

האירוניה?

בעודם מצהירים שהם מציאותיים, שאין דבר כזה מושלם,

שהם יודעים שלא צריך לצפות יותר מדי, 

מתחת לפני השטח רוחשת מערכת פילטרים חיה ובועטת.

היא נמשכת לגבר שנראה לה חזק, מצליח, שנון. 

אבל לא שמה לב שהיא מתאהבת בדמות, לא באדם.

הוא נכנס לקשר עם אישה שנראית רגועה, חיובית, נעימה 

אך לא שם לב שהוא מתאהב באשליה שהוא יצר, לא באמת. 

ואז, כשחולפת ההתרגשות הראשונית. 

כשהוא לא תמיד בטוח בעצמו, כשהיא עצבנית, כשהחיים קורים.

הם מרגישים מרומים.

אבל האמת?

אף אחד לא רימה אותם.

הם פשוט לא ראו את כל התמונה

דוגמאות מחיי מנחה ומאמן לזוגיות מתחדשת

דוגמה ראשונה:

עדי, אישה גרושה בתחילת שנות ה־40, הכירה גבר באפליקציה

במפגש הראשון הוא היה שנון, מקסים, בטוח בעצמו

כשהוא סיפר שהוא מנהל בכיר, היא הרגישה סוף־סוף מצאה גבר "רציני".

אבל ארבעה שבועות לתוך הקשר, כשהוא התחיל להיעלם בסופי שבוע ולהשיב תשובות קצרות, היא חשה נבגדת.

"חשבתי שהוא בשל ורוצה קשר", היא אמרה

אבל האמת? היא רק השליכה את הרצון שלה על הגבר ההוא.

היא ראתה רק את מה שהיא רצתה לראות – לא את מה שמופיע תכלס במציאות.

דוגמה שנייה:

אורי, גרוש בן 50, מספר על אישה שהכיר דרך חברים.

"היא נראתה כל כך שלווה… ממש נשית. סוף־סוף מישהי שלא מביאה דרמות", הוא אמר.

רק אחרי כמה חודשים, כשנפתחו נושאים יותר רגשיים, אורי גילה שהיא מאוד מופנמת  אבל ממש לא רגועה.

היא שתקה כדי לא להיתפס כבעייתית, אבל בפנים היא רתחה.

הוא חיפש שלווה, וקיבל התפרצות.

לא כי היא שיקרה, אלא כי הוא לא ראה את האדם. הוא ראה את האידיאל.

זוגיות אמיתית מתחילה שהפילטרים נושרים.

כשהם כבר לא מנסים להרשים אלא פשוט להיות.

כשהיא רואה את העייפות שלו, והוא רואה את הרגישות שלה ושניהם לא בורחים מזה.  

כי בינינו להתאהב בדמות זה קל.

היא תמיד יודעת מה להגיד,מלאת ביטחון עצמי (הקתרזיס של המכורים לאידיאל),תמיד נראית טוב ולא שמה גבולות.

אבל לחיות עם אדם זה לבחור בו גם כשהוא לא זוהר.

כן, גם כשהוא תוקע גרפס או מפריח נפיחה רועשת.

זה להכיר את החלקים שפחות מצטלמים טוב.

כזו נטולת פילטרים שיוצרים מושלמות דמיונית.

ולגלות שדווקא שם יש עומק, חיבור, ואמת.

רוצה קשר אותנטי?

תעז להוריד את הפילטרים

ותבדוק האם אתה באמת אוהב את האדם שמולך?

או רק את הדמות שהוא מציג.

ולמה זה חשוב במיוחד בפרק ב׳?

כי בפרק ב׳, רוב האנשים כבר עברו לא מעט.

והלב יותר זהיר.

אז האידיאלים אפילו חזקים יותר.

"אני לא אכנס שוב למשהו עם מישהי לחוצה מדי"

"אני חייבת מישהו עם ביטחון מלא"

"אני לא רוצה יותר דרמות, רק שלווה"

ואז כל רמז קטן מקבל משמעות גדולה מדי.

כל חריגה מהדמות האידיאלית מרגישה כמו אכזבה עצומה.

אבל רק כשמוותרים על האידיאל מתחילה אהבה.

רק כשמסכימים לפגוש את האדם באמת לפגוש, 

יש סיכוי לחיבור עמוק, יציב, אמיתי.

רוצה אהבה בפרק ב׳?

תוריד את המשקפיים.

תסתכל בעיניים.

ותשאל את עצמך לא מה היא מציגה, 

אלא אם אתה רואה מי היא באמת.