שלושת הלאווים שלי – ואיך הם התרסקו ברגע שפגשתי את האישה הנכונה

אחרי שהתגרשתי, היה לי ברור דבר אחד,
אני לא נכנס שוב לגור עם אישה.
לא מתחתן שוב.
ובטח לא מביא עוד ילדים.
שלושת ה"לאווים" שלי.
הקירות ששמתי סביב עצמי כדי לא להיפגע שוב.

וזה עבד.
יצאתי לדייטים, פגשתי נשים חכמות, מרתקות, מהממות –
אבל אף אחת לא עברה את הקו.
לא הרגשתי באמת פנוי.
לא בלב.

עד שהיא הגיעה.
נטלי.
היא נכנסה לי לחיים בלי אזהרה.
ולאט לאט, משהו אצלי החל להתפורר.

התחלנו לצאת, נפרדנו, חזרנו, ושוב נפרדנו.
זה לא היה פשוט.
כל פעם שעשינו עוד צעד – הפחדים שלי צפו.
אבל כל פעם שהלכתי – הרגשתי שאני לא באמת שלם בלעדיה.

ובסוף, חזרתי.
לא רק אליה – חזרתי אליי.
אל גרסה חדשה שלי, שמסכימה לאהוב.
שמוכנה לוותר על השליטה.
שמוכנה לבנות משהו חדש, אמיתי, אחר.

היום אנחנו נשואים.
יש לנו ילד.
יש לנו בית.
ויש בינינו אהבה שצמחה מתוך ההריסות.

אז אם גם אתם יושבים עכשיו עם שלושת הלאווים שלכם, אומרים לעצמכם "אני כבר לא מאמין באהבה" –
אל תאמינו לכל מה שאתם מספרים לעצמכם.
לפעמים, דווקא אחרי מה שנראה כמו הסוף – מגיע הסיפור הכי יפה.