החפירות הארכיאולוגיות של שרית – סיפורים מהקליניקה

סיפורים קורעים ומצחיקים מהקליניקה על דייטים של מתאמנים שהגיעו לעבור שינוי ללמוד לתקשר וליצור זוגיות ואינטימיות. כל השמות בסיפור שונו. 

שרית, 44,  גרושה מהסיבה שסיפרה : "כי היא לא יודעת מתי להפסיק לדבר." זה היה בעצם הדבר הכי מדויק שבעלה אמר במהלך 15 שנות נישואים.

כמובן שהגירושין נבעו מתקשורת לקויה ומלאת טראומות של שני הצדדים.

בפעם הראשונה אחרי הגירושין, היא החליטה לנסות JDate. הפרופיל שלה היה נדיב בהבטחות: "אוהבת שיחות עמוקות, צחוק, וארוחות טובות." מה שהיא שכחה להזכיר זה שהיא מדברת גם כשהיא אוכלת, וגם כשהיא חושבת, וגם כשהיא לא חושבת.

דן, 47, מהנדס תוכנה שעובד מהבית כבר חמש שנים, שכח איך מנהלים שיחה עם בני אדם אמיתיים. השיחה האחרונה שלו הייתה עם אלכסה של אמזון, והיא הפסיקה לענות לו אחרי שהוא שאל אותה "איך היה לך היום?"

הם קבעו להיפגש במסעדה איטלקית בדיזנגוף – "דון ג'ובאני", המקום הרומנטי ביותר שדן מצא בגוגל עם הביקורות הכי גבוהות.

שרית הגיעה בשמלה אדומה שקנתה ב"ביוטי סיטי" אחרי שהבת שלה אמרה לה "אמא, זה הזמן להיות קצת פחות… את." דן הגיע בחולצה מכופתרת שעדיין הייתה בה קמטים מהאריזה, כי הוא שכח שמגהצים בגדים לפני דייטים.

"דן?" היא ניגשה אליו בחיוך רחב.

"שרית! את נראית…" הוא התחיל לומר, אבל היא כבר התחילה לדבר.

"ידעת שהגעתי לכאן לפני חמש דקות וחניתי ברחוב הסמוך אבל הפנגו לא עבד אז הלכתי לפיצוציה לקנות תו חניה והמוכר הסתכל עלי כאילו נחתתי ממאדים הרגע ולא הבין מה רציתי, אז הלכתי לכספומט בבנק שהיה סגור ואז הלכתי לפיצריה הסמוכה להחליף יורו שנשאר לי מהנסיעה האחרונה והיה תקוע בארנק אבל בעל הפיצריה היה מוכן רק בתמורה לזה שאקנה פיצה אז יש לי פיצה בתא המטען למקרה שנהיה רעבים מאוחר יותר?"

דן עדיין עיבד את המילה "ידעת" כשהמלצר כבר הגיע.

"בוקר טוב!" המלצר חייך. "שמי פבלו ואני אשמח…"

"פבלו!" שרית קטעה אותו. "איזה שם יפה! מאיפה השם? איך הגעת לישראל? יש לך משפחה פה? אתה אוהב לעבוד כאן? המסעדה הזאת נראית כל כך רומנטית! דן, אתה לא חושב שזה רומנטי? הנרות האלה! ואיזה ריח מדהים! מה מבשלים במטבח?"

פבלו הסתכל על דן במבט של "בהצלחה, אח שלי."

דן ניסה להשתלט על המצב. "אולי נתחיל עם…"

"יין!" שרית צעקה כמעט. "אנחנו חייבים יין! פבלו, איזה יין אתה ממליץ? אני לא יודעת הרבה על יין אבל אני אוהבת אדום ולבן ורוד אבל לא מתוק מדי אבל גם לא יבש מדי ומשהו שלא יתן לי כאב ראש כי אני צריכה לנהוג הביתה אחר כך אא…(וכאן היתה אתנחתה ראשונה ומפתיעה) …. לא אולי אני אקח מונית תלוי איך הדייט יעבור."

דן הזמין כוס מים.

בזמן שחיכו לאוכל, שרית סיפרה לדן על הגירושין שלה (25 דקות), על הילדים שלה (15 דקות), על העבודה שלה בבנק (20 דקות), על הטיפול שלה אצל הפסיכולוגית (10 דקות – "היא אמרה לי שאני צריכה לתת לאנשים אחרים לדבר, אבל איך אני יכולה לדעת מה הם רוצים לומר בלי לשאול אותם?"), ועל הקורס זומבה שלה ("זה כל כך מהנה! אתה יודע לרקוד? אני אלמד אותך!").

דן הצליח להגיד "כן" פעמיים ו"לא" פעם אחת.

כשהגיע האוכל, שרית המשיכה לדבר גם עם הפה מלא. "זה טעים! דן, תטעם! למה אתה לא אוכל? אתה בדיאטה? אני הייתי בדיאטה אבל עזבתי כי החיים קצרים מדי ויש פסטה טעימה במסעדות איטלקיות ואת יודעת מה הבעיה עם דיאטות?"

"מה?" דן שאל, למרות שהיא לא חיכתה לתשובה.

"שהן לא עובדות! לפחות לא עליי! ניסיתי את דיאטת דש דיאטה קטוגנית ודיאטת האזור ודיאטת מקביצי הטפטופים ואכן כל דבר אבל בסוף אני רק רוצה לאכול קורנפלקס בחצות ואתה יודע למה?"

דן לא הספיק לענות.

"כי הקורנפלקס לא שופט אותי! הקורנפלקס מבין אותי! הקורנפלקס זה החבר הכי טוב שלי!"

לפתע, שרית נעצרה לשנייה ונשמה.

"ואתה מה? איך אתה?"

דן, שחיכה לרגע הזה כבר 45 דקות, פתח את הפה לענות.

"זה לא משנה!" שרית המשיכה. "אני רואה שאתה בחור שקט ואני אוהבת גברים שקטים כי אני מספיק רועשת בשביל שנינו ואני תמיד חשבתי שצריך איזון ביחסים את לא חושב? כמו יין ויאנג אבל במקום זה זה שתיקה ודיבור והדבר הזה עובד!"

המלצר פבלו חזר לבדוק איך הולך הדייט. הוא ראה את דן מביט בו במבט של מישהו שנתקע בבור.

"הכל בסדר?" פבלו שאל.

"מעולה!" שרית ענתה. "פבלו, ספר לנו על המדינה שלך!"

פבלו הסתכל על דן, ראה את הייאוש בעיניים שלו, וחייך חיוך של שותף למזימה.

"אני מישראל," הוא אמר. "נולדתי בפתח תקווה."

"וואלה!" שרית צחקה. "אני הרגשתי את המבטא הלטיני!"

דן הביט בפבלו בהכרת תודה עמוקה.

אחרי שעתיים וחצי, כשהמסעדה כבר רצתה לסגור, שרית סיימה לספר על הדייט הקודם שלה ("הוא היה רופא שיניים ודיבר רק על חלל הפה ואני חשבתי שזה מטאפורה אבל זה לא היה מטאפורה").

"זה היה מדהים!" היא אמרה לדן כשיצאו. "אני הרגשתי חיבור אמיתי! אתה כל כך מקשיב!"

דן, שלא הצליח להגיד יותר מעשר מילים במהלך הערב, הנהן.

"בטוח תתקשר אליי!" היא אמרה, נתנה לו נשיקה על הלחי, ונכנסה למונית.

דן נשאר עומד על המדרכה בבלבול. האם זה היה דייט מוצלח או סיוט? הוא לא היה בטוח.

למחרת, שרית שלחה לו הודעה: "היי דן! תודה על אמש! היה מושלם! מתי נפגש שוב? יש לי עוד כל כך הרבה לספר לך!"

דן הסתכל על ההודעה ושיקל בין שני אפשרויות: להשיב או לעבור דירה.

הוא החליט על פשרה – שינה את השם שלו בפרופיל ל"דניאל".

שרית, באותו זמן, התקשרה לחברה הכי טובה שלה.

"איך היה הדייט?" החברה שאלה.

"מושלם! הוא כל כך שונה מאקס [הבעל לשעבר]. הוא מקשיב, לא קוטע, נותן לי מקום לבטא את עצמי…"

"זה נשמע מדהים," החברה אמרה.

"כן! הוא בדיוק מה שחיפשתי – גבר שמבין שלפעמים אישה צריכה פשוט לדבר."

"ומה הוא אמר?"

שרית השתתקה לרגע.

"אתה יודעת מה? אני לא זוכרת בדיוק. אבל הוא הנהן הרבה, אז זה אומר שהוא הסכים איתי בהכל!"