האסון הקולינרי של אלעד

סיפורי דייטים.

כל השמות בסיפור שונו. 

אלעד, 39, מנהל מסעדה לשעבר שהתגרש מאשתו אחרי שגילה שהיא מעדיפה לאכול במקדונלד'ס  מאשר במסעדה שלו. הטראומה הייתה כפולה גם רגשית וגם מקצועית.

כמובן שזה היה הטריגר שישב על זוגיות חסרת תקשורת. לדבריו לא ראו אותו.

עם זאת זה היה עמוק מזה הוא פשוט לא ראה את עצמו.

אחרי הגירושין, הוא החליט לנסות את האפליקציה "במבל" האפליקציה היחידה שבה הנשים עושות את הצעד הראשון.

זה התאים לו מושלם כי הוא איבד את הביטחון העצמי שלו איפשהו בין חתימת נייר הגירושין לבין התובענה של רשות המסים.

תמר, 36, מעצבת גרפית שגרה לבד בדירת גג בנחלת בנימין, שמה לב לפרופיל שלו. התמונה הראשונה שלו הייתה מהמטבח של המסעדה, כשהוא עומד לצד מגש פסטה מרשים.

התמונה השנייה אותו דבר אבל עם פיצה.

התמונה השלישית שוב אותו דבר עם עוגת שוקולד.

או הוא באמת שף מוכשר, היא חשבה, או שהוא לבוש תמיד באותה חולצה.

היא שלחה לו הודעה ראשונה: היי, ראיתי שאתה בתחום המסעדנות. מה המקום הכי טוב בתל אביב לפסטה?

ארי, שלא הייתה לו מסעדה כבר שנה ולא אכל פסטה מאז שהתחיל בדיאטה להיפטר מ ה בטן של השף,  לא ידע מה לענות.

תלוי איזה סוג פסטה את מחפשת, הוא כתב, וקיווה שזה נשמע מקצועי.

משהו עם רוטב עגבניות פשוט וטעים.

אלעד נכנס לגוגל וחיפש מסעדות פסטה תל אביב וענה: "תנסי 'מאמא מיה' ברוטשילד. הם יודעים מה הם עושים.

הוא מעולם לא היה ב'מאמא מיה'.

אחרי יומיים של שיחות, הם החליטו להיפגש. תמר הציעה ללכת לאכול, ואלעד, שרצה להרשים אותה עם כישורי הבישול שלו, הציע: בואי תבואי אלי הביתה. אני אכין לנו ארוחה מיוחדת.

זו הייתה טעות.

אלעד חי בדירת שני חדרים ברמת גן עם מטבח שנראה כמו שדרכו עבר הוריקן. הוא לא בישל בבית כבר שנה שלמה.

בזמן הנישואים, אשתו בישלה (גרוע מאוד), ואחרי הגירושין הוא חי על פלאפל ופיצה.

בשעה 17:00, שלוש שעות לפני שתמר הייתה אמורה להגיע, אלעד הבין שהמקרר שלו ריק למעט בקבוק קטשופ שפג תוקפו, פחיות בירה, ומשהו ירוק שהיה פעם מלפפונים.

הוא רץ לסופר כמו מישהו שמכין לאפוקליפסה. בכניסה לסופר הוא התקשר לאח שלו.

"דוד, מה אתה יודע על בישול?

אחי, אתה היית שף.

זה היה לפני שהתחלתי לאכול אנטי דפרסיביים (נוגדי דיכאון) שמשנים את טעם האוכל.

אלעד, אתה לא לוקח אנטי דפרסיביים.

לא, אבל אני חושב על זה.

הוא קנה כל מה שנראה לו איטלקי מהזכרון שלו כשף שלא היה מוצלח שביניהם: פסטה, ברוטב עגבניות מהקופסה, פרמזן, בזיליקום יבש, שום, בצל, ויין אדום לבישול (וגם לשתיה, לביטחון).

בשעה 19:30, כשתמר דפקה על הדלת, ארי עדיין היה עטוף בסינר ומכוסה בקמח וברוטב עגבניות. הדירה הייתה מלאה בעשן, והגלאי עשן צפצף בצורה היסטרית.

אלעד? תמר קראה מהדלת.

הכל בסדר?

כן! רק רגע, הוא צעק, כשהוא ניסה לכבות את המחבת הבוערת עם מגבת רטובה.

הוא פתח את הדלת עם חיוך רחב ופנים שחורות מעשן.

היי, אני רק…אממ זה אמור להיות כך.

תמר נכנסה ונחנקה קלות מהעשן. זה ריח… מעניין.

זה הארוחה, אלעד אמר בגאווה שבורה. פסטה בולונז עם הפתעות.

ההפתעות כללו פסטה שנדבקה יחד לגוש אחיד, רוטב עגבניות שהיה מלוח כמו ים המלח (הוא לא ידע שהרוטב מהקופסה כבר מלוח), ובזיליקום שנשרף עד שנהיה אפר.

למותר לציין שמצבו הנפשי יצר לו מסך עשן על המשאבים הפנימיים שלו ולכן לא הצליח להתחבר ליכולות שלו כשף.

זה נראה… ייחודי, תמר אמרה, כשהיא מנסה להיות מנומסת.

הם התיישבו לאכול. אלעד טעם את האוכל ופניו הפכו ירוקים.

זה נורא, הוא אמר. זה הדבר הכי נורא שטעמתי בחיים.

תמר צחקה. בואי נזמין פיצה.

אבל אני רציתי להרשים אותך.

אלעד, זה שאתה מוכן לקבל שהאוכל נורא זה הרבה יותר מרשים מאשר להעמיד פנים שהוא טעים.

הם הזמינו פיצה מ"דומינוס", ישבו על הרצפה של הסלון (השולחן היה מכוסה באביזרי מטבח וניירת עוד משנים קודמות), ושתו יין מכוסות מים.

אז איך היית באמת שף? תמר שאלה.

זה סיפור ארוך, אלעד אמר. בקיצור, הייתי טוב בלנהל מסעדה, לא בלבשל. היה לי שף אמיתי.

ומה עם כל התמונות?

צילומי יחסי ציבור. אני בעצם לא יודע לבשל יותר מביצים מקושקשות.

תמר התחילה לצחוק. אז גם הפסטה של 'מאמא מיה'?

אף פעם לא הייתי שם.

זה הסיפור הכי מטורף ששמעתי.

הם בילו את שאר הערב על הרצפה, אוכלים פיצה ומשחקים 20 שאלות, עם חלק מהשאלות בנוגע לכשלים קולינריים של אלעד.

מה הדבר הכי מוזר שניסית לבשל? תמר שאלה.

פעם ניסיתי לעשות סופלה. זה התפוצץ במיקרוגל.

למה במיקרוגל?

חשבתי שזה יותר מהיר.

תמר צחקה עד שכאבה לה הבטן.

בסוף הערב, כשתמר הייתה אמורה ללכת, היא אמרה: זה היה הדייט הכי מוזר שהיה לי.

רע מוזר או טוב מוזר? ארי שאל.

הכי טוב מוזר. רוב הגברים מנסים להעמיד פנים שהם מושלמים. אתה בדיוק ההפך.

זה מחמיא או מעליב?

זה מחמיא.

שבוע אחר כך, תמר הזמינה את אלעד אליה הביתה לארוחת ערב.

אני אבשל, היא אמרה.

את בטוחה? אני יכול להביא פיצה.

אלעד, אם אני יכולה לשרוד את המסיבת הבישול שלך, אתה יכול לסמוך עליי.

היא בישלה לו את הפסטה הכי טעימה שהוא אכל בחיים.

כשאלעד סיפר לאח שלו על הדייט, דוד שאל: אז איך הוא עבר?

מושלם. היא אוהבת שאני אסון.

זה רומנטי?

יותר מזה. היא אמרה שרוב הבחורים מנסים להראות מושלמים, אבל אני מוכיח להם בכל דייט שאני לא.

זה בעצם אסטרטגיה גאונית.

לא, זה לא אסטרטגיה. זה פשוט מי שאני.

ובזה גם הגאונות.