"הדייט האקטיבי של מיכל"

סיפורים קורעים ומצחיקים מהקליניקה על דייטים.

כל השמות בסיפור שונו. 

מיכל, 41, גרושה עם שלושה ילדים שחיים איתה חצי שבוע ועם האבא שלהם חצי שבוע, החליטה שהיא רוצה למצוא בחור "אקטיבי ובריא." אחרי עשר שנות נישואים עם גבר שהתרגש הכי הרבה מהספה החדשה, היא רצתה משהו שונה.

היא עדכנה את הפרופיל שלה בבמבל: אוהבת ריצה, יוגה, טיולי טבע, וחיים פעילים. מחפשת בחור שאוהב להזיע יחד איתי (במובן הספורטיבי).

הפרופיל שלה היה מלא תמונות שלה בבגדי ספורט מהמרתון של תל אביב, מטיול בגליל, ומחוג יוגה.

מה שהיא לא ציינה בפרופיל זה שהמרתון של תל אביב היה לפני שלוש שנים והיא עצרה אחרי 5 ק"מ, הטיול בגליל היה יום כיף מטעם החברה שבו הם הלכו 20 דקות לפני שהגיעו למסעדה, וחוג היוגה היה ניסיון יחיד שהסתיים בחדר מיון אחרי שנמתח לה שריר בגב.

נתן, 43, מאמן כושר אישי שחי על פרוטאין שייקים ושיבולת שועל, ראה את הפרופיל שלה וחשב: סוף סוף אישה שמבינה את חשיבות הכושר הגופני.

הוא שלח לה הודעה, היי מיכל, ראיתי שאת אוהבת ספורט. יש לך מזל אני מאמן אישי. בואי נעשה משהו פעיל יחד.

מיכל, שישבה על הספה באותו רגע ואכלה שוקולד מול נטפליקס בפרק האחרון של האנטומיה של גריי, הרגישה פאניקה קלה.

מה הוא מתכוון במשהו פעיל? היא חשבה, "טיול בחוף הצוק זה פעיל, לא?

נשמע מדהים היא השיבה. מה אתה מציע?

בואי נלך לרוץ על הטיילת ואחר כך נעשה אימון כושר בחוף.

מיכל הסתכלה על הביגוד הספורט שלה שהיה קבור בתחתית הארון מתחת לכמה שכבות של אבק ויאוש.

בטח! היא כתבה, ומיד התקשרה לחברה הכי טובה שלה.

רוית, אני במצוקה.

מה קרה?"

יש לי דייט עם מאמן כושר ואמרתי לו שאני אוהבת ספורט.

את שונאת ספורט. בשבוע שעבר את התלוננת שהליכה לקפה זה יותר מדי מאמץ.

אני יודעת, אבל הפרופיל שלי…

הפרופיל שלך זה פייק מדעי. מה את הולכת לעשות?

אני אקנה בגדי ספורט חדשים ואקווה לטוב.

מיכל, את יודעת בגדי ספורט לא הופכים אותך לספורטאית, נכון?

אבל הם עוזרים לנפש.

למחרת, מיכל הגיעה לחנות "דקטלון" וקנתה ציוד ספורט בשווי של 800 שקל: נעלי ריצה מקצועיות, בגדי ספורט מנדפי זיעה, רצועת ריצה, ובקבוק מים אקטיבי עם פילטר מיוחד לסינון מים טהורים..

היא הגיעה לחוף הצוק נראית כמו מישהי ששכרו להופיע בפרסומת לנייקי.

נתן כבר היה שם, רץ בקצב נינוח כחימום. הוא היה נראה כמו אדם שיוצא ממגזין כושר.

מיכל, הוא הניף לה. מוכנה לריצה?

בוודאי! היא ענתה, כשהיא כבר מרגישה מתוחה.

הם התחילו לרוץ. אחרי 30 שניות, מיכל כבר נשמה כמו מישהי שעלתה על החרמון בריצה מהירה.

הכל בסדר? נתן שאל, כשהוא בקושי מתאמץ.

מצוין, היא השיבה, כשהפנים שלה כבר אדומות כמו עגבנייה.

אחרי דקה וחצי, מיכל עצרה.

אני צריכה לקשור את הנעל, היא אמרה, תירוץ קלאסי.

אחרי שלוש דקות של "קשירת נעל", היא קמה. בוא נמשיך.

אחרי עוד דקה של ריצה, היא עצרה שוב.

אוי יש לי קוץ בנעל, היא הכריזה.

נתן עצר. באמת? את בטוחה שזה לא כאב שרירים?

לא, לא. זה חד, דוקר, וקוראים לו חוסר כושר מתקדם, היא חשבה לעצמה, אבל אמרה:
אני רגישה מאוד לקוצים. פעם כמעט מתתי מזה!

הם התיישבו על ספסל מול הים. מיכל הוציאה את הבקבוק האקטיבי שלה, שתתה ממנו כאילו זה שוט של טקילה ואמרה:
אני חושבת שחשוב להאזין לגוף, לא? זה חלק מהכושר.

ברור, אמר נתן, "להקשיב לגוף זה קריטי. מה את מרגישה שהגוף שלך אומר כרגע?

הוא צורח החזירו אותי לספה!

נתן צחק. את קורעת אותי. טוב, אולי נוריד הילוך. נעשה כמה תרגילים על החוף, משהו רגוע, קצת פלאנקים, סקווטים, שכיבות סמיכה.

פלאנקים אתה מתכוון לשולחנות של איקאה? היא שאלה.

הוא שוב צחק. את מצחיקה בטירוף. את ממש מיוחדת.

אני גם ממש מיוזעת. זה נחשב?

אחרי חמש דקות של "תרגול נשימות" (שבהן מיכל רק ניסתה להחזיר את נשימתה ונשמתה), הם ישבו על החוף, נתן פתח קופסה עם חטיף חלבון ביתי שהוא הכין בעצמו.

רוצה ביס? הוא שאל.

מה יש בזה?

טחינה, שיבולת שועל, זרעי צ'יה, חמאת שקדים, קינמון ו… אה, אבקת חלבון בטעם וניל.

היא לקחה ביס קטן, לעסה, ובלעה כאילו מדובר במשימת הישרדות.

טוב לפחות אני לא רעבה יותר לעולם.

הדייט הסתיים עם חיבוק חם, והבטחה להיפגש שוב לאימון יוגה.

בלילה היא התקשרה לרוית.

נו, איך היה?

תראי, אני לא מרגישה את הרגליים, כנראה איבדתי תחושה בבטן, ואני שוקלת לתבוע את דקטלון על הונאה רגשית.

וואו,  ואת רוצה להיפגש איתו שוב?

ברור, הוא מצחיק, הוא חמוד, ויש לו ריבועים בבטן. אני אצטרך לשרוד עוד כמה דייטים עד שהוא יגלה שאני בעצם בנויה לקפיצות בין פרקים בנטפליקס.

וככה הסתיים הדייט האקטיבי של מיכל.
היא לא יודעת אם היא תשרוד את הבא,
אבל לפחות היא יודעת איפה קונים חטיפי חלבון ולמה לא.