מהגירושים לחירות – למה דווקא אחרי הפרידה הפכתי לאדם חופשי יותר

אף אחד לא מתחתן כדי להתגרש.
גם אני לא.
אבל לפעמים אתה קם בבוקר ומבין שהשורה התחתונה לא משקרת  משהו לא עובד.
לא בבית לא בזוגיות לא בנשמה.

כשהתגרשתי, הסתובבתי עם תחושת כישלון צורבת.
אני, האיש המצליח, החכם, "דוקטור שכנוע", לא הצלחתי לשכנע את עצמי להישאר.
וזה כאב.
אבל מתחת לכל הכאב הזה התחיל לקרות משהו אחר.

פתאום התחלתי להרגיש שאני נושם.
שהשקט שסביבי הוא לא רק בדידות הוא גם שחרור.

כשהיינו יחד, הרגשתי כל הזמן שאני צריך לרצות.
לוותר על חלקים בעצמי.
לא לעשות יותר מדי רעש, לא לבלוט, לא לחלום רחוק מדי.
אבל אחרי הפרידה קרה הפוך.
פתאום נפתח בי משהו.
התחלתי להעז.

פתאום נסעתי יותר.
יזמתי יותר.
גיליתי כמה דברים לא עשיתי רק כדי לא להפריע.
כמה חלקים בעצמי החזקתי על "שקט"  ועכשיו הם התפרצו החוצה.

וכן, היה בזה גם קושי.
היו הרבה רגעים של בדידות, בלבול, שאלות.
אבל כשעברתי דרך כל זה, הרגשתי לראשונה מזה הרבה שנים שאני אדם חופשי.
חופשי לאהוב.
חופשי לטעות.
חופשי לבחור.

וזה מה שאני רוצה שתזכרו לפעמים הגירושים הם לא רק סוף, הם התחלה.
הם הדלת שלא העזנו לפתוח שנפתחת לנו פתאום, ומביאה איתה חיים.